במשך שנים, המשפחה שלי לא הסכימה לטייל בגרמניה ולתרום לכלכלת התיירות "שלהם". הקושי האישי וההיסטורי לא נתן מנוח. למרות הסכם השילומים בשנות החמישים ואפילו אחרי נפילת חומת ברלין, לא דרכנו בגרמניה. רק אחרי פתיחת האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו (The Memorial to the Murdered Jews of Europe) בברלין (Berlin) הוחלט לתת הזדמנות ולראות את העיר מנקודת מבט יהודית.
 |
| האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו, צילם איתמר ברק |
ההיסטוריה היהודית בגרמניה, ובפרט בברלין, היא ארוכה ומפותלת. בכל אתר בעיר, אשר יש לו קשר למורשת ולהיסטוריה היהודית, מעורבים אושר עם צער וכאב. דוגמא לכך הוא בית הכנסת "בית אור" (Neue Synagoge). ניתן לזכות שם בהצצה על תור הזהב של יהדות גרמניה. כשתביטו על כיפת הזהב של בית הכנסת, זכרו כיצד הוא נשרף כליל, בליל הבדולח ב-1938. רק בשנת 2007 הסתיים השיפוץ הכללי של בית הכנסת, ששב להיות אחד מעמודי התווך של הקהילה היהודית בברלין. כדי ללמוד על ההיסטוריה של יהודי ברלין ובגרמניה בכלל, מימי הרומאים ועד היום, כדאי מאוד לבקר במוזיאון היהודי (Jüdisches Museum). צורתו מסמלת יותר מהכל את ההיסטוריה של היהדות בגרמניה: המוזיאון בנוי בצורת ברק, המסמלת מגן דוד שבור ובו חללים ריקים, המייצגים את הריק שהותירו אחריהם יהודי גרמניה, במותם הנוראי.
 |
| מוזיאון היהודי, צילם איתמר ברק |
 |
| מוזיאון היהודי, צילם איתמר ברק |
השואה גבתה מחיר נוראי מההיסטוריה האנושית. מתוך המיליונים שנרצחו באכזריות בידי המשטר הנאצי וחייליו, נרצחו גם שישה מיליון יהודים. שנים רבות הייתה התנגדות ציבורית חריפה בגרמניה להקמת אנדרטה בברלין, לזכר היהודים, בטענה מדוע לא לכל שאר המיליונים? אחרי שהוחלט להקים את האנדרטה וכבר נבחר העיצוב, המשיכו הבעיות והויכוח הציבורי בנושא. בניית האנדרטה נמשכה שנים ועוררה דיונים רבים והתלהמות, מצד ארגונים שונים, שטענו שיש צורך להנציח את כולם ולא רק את היהודים. חלק מהטענות נסוב על עצם השתתפותה בפרויקט של חברת "דגוסה", שבזמן מלחמת העולם השנייה עבדה עבור הנאצים, ביצור גז . בסופו של דבר, נחנכה האנדרטה ב-12 בדצמבר, 2004. האנדרטה הוקמה על שטח של כשני מגרשי כדורגל ובה 2,711 "קברים", אשר מנציחים את זיכרון היהודים ומטרתם לגרום למבקר תחושת אי נעימות ובלבול.
 |
| האנדרטה לזכר יהודי אירופה שנרצחו, צילם איתמר ברק |
ברלין יכולה להציע המון למטייל בה, אבל קשה ללכת בין רחובותיה, שווקיה, מוזיאוניה מבלי לזכור את העבר הכואב שלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה